פסק-דין בתיק עפ"ג 48015-09-11

המערער הורשע על פי הודאתו בת"פ 5337-12-10 (בית משפט השלום בראשל"צ) בביצוע שתי מכירות של חשיש לסוכן משפטי סמוי ובתיווך במכירת קנבוס לסוכן ונידון לתקופת מאסר כוללת של 40 חודש, המורכבת מ-28 חודשי מאסר בגין העבירות נושא גזר הדין ומהפעלה במצטבר של שנת מאסר על תנאי, לקנס בסך 13,000 ש"ח ול-16 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין.

הערעור מכוון כלפי חומרת העונש, ובמיוחד כלפי חומרת עונש המאסר בפועל והטענה העיקרית לפי ב"כ המערער בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו, כי בית המשפט קמא הפלה בין המערער לבין נאשמים אחרים שהורשעו במכירת סמים לסוכן המשטרתי ובתיווך במכירת סמים, כפי שעולה משני גזרי דין לפחות שהוצגו בפנינו על ידי ב"כ המערער.

כמו כן, טוען ב"כ המערער כי בית משפט קמא לא נתן משקל מספיק להודאתו של המערער ולמצבם הרפואי של הוריו, כפי שעולה ממסמכים רפואיים שהוצגו בפני בית המשפט קמא וחלקם הוצג גם בפנינו.

ב"כ המשיבה טוען כי אין מקום להקל בעונש המאסר בפועל שהוטל על המערער, שכן מדובר בעונש מאסר שהוא במסגרת טווח הענישה שהוצג בפני בית המשפט קמא על ידי ב"כ הצדדים, כאשר ב"כ המאשימה עתר להטיל על המערער 45 חודשי מאסר ואילו ב"כ המערער, שאינו זה שמייצג אותו היום, טען לעונש קל יותר.

ב"כ המשיבה הציג בפנינו את גיליון ההרשעות הקודמות של המערער, ממנו עולה כי יש לו עבר פלילי נכבד, לרבות עבירות סחר בסמים והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית והוא נידון לעונשי מאסר וביצע את העבירות סמוך לאחר שחרורו מהאחרון שבהם וכאשר מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו.

כמו כן, ב"כ המשיבה מדברים שאמר המערער על הסוכן המשטרתי, כפי שהוקלטו, מהם עולה הוא נמצא עמוק בעולם הסמים.

עיון בגזר הדין של בית המשפט קמא מעלה כי הוא אכן מתייחס בחומרה למעשיו של המערער ולעברו הפלילי, שכן התייחס לתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו ואשר לא המליץ כל המלצה טיפולית לגביו, שכן לאחר שחרורו ברישיון ממאסרו האחרון, הוא לא התמיד בהליך הטיפולי, חזר לצרוך סמים מסוכנים ומצבו שב והידרדר.

לא למותר לציין, כי סמוך לאחר ההליך הטיפולי הנ"ל עבר המערער את העבירות נושא גזר הדין.

בית המשפט קמא לא התעלם מנסיבותיו האישיות של המערער וכן גם מהודאתו אשר באה לאחר שמיעת עדותו של הסוכן המשטרתי, לא התעלם מתיקון כתב האישום וממצבו המשפחתי של המערער, אך העדיף עליהם, ובצדק, את השיקולים לחומרא כפי שהובאו בגזר הדין.

עיון בגזרי הדין בת"פ 5331-12-10 (בית המשפט השלום ראשל"צ), מדינת ישראל נ' גלאם, ובת"פ 5590-12-10 (בית המשפט השלום ראשל"צ) מדינת ישראל נ' עמי ביטון, מעלה כי גם באותם תיקים, כמו בתיק נושא הערעור, היה הסדר טיעון על גדר של טווח בין הצדדים ועונשי המאסר שהתבקשו על ידי המאשימה באותם תיקים היו נמוכים מעונש המאסר שלו עתרה המשיבה בפני בית המשפט קמא במקרה שבפנינו ומשכך, גם עונשי המאסר היו קלים יותר וזאת לאור השוני בנסיבות ביצוע העבירות, בעברם הפלילי של הנאשמים לעומת עברו הפלילי של המערער ובנסיבות רלוונטיות אחרות.

לאור כל האמור לעיל, מאחר ובית המשפט קמא גזר את הדין במסגרת רף הענישה אליו הגיעו הצדדים, ומאחר ולא קיימות נסיבות אחרות שלא לעשות כן, חל הכלל לפיו ערכאת ערעור אינה מתערבת בענישה שהיא בגדר הטווח המוצע על ידי ב"כ הצדדים, אלא אם קיימות נסיבות חריגות, שלא קיימות כאמור במקרה שבפנינו.

חרף האמור לעיל, אנו מתערבים במרכיבי הענישה האחרים, דהיינו, בגובה הקנס ובמשך תקופת המאסר על תנאי, וזאת לנוכח תקופת המאסר הארוכה אותה אמור המערער לרצות ומצבם הכלכלי והבריאותי של בני משפחתו.

אנו קובעים כי המערער ישלם קנס בסכום 7,500 ש"ח או 45 ימי מאסר תמורתם.

הקנס ישולם בתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא.

אנו גוזרים על המערער שנת מאסר על תנאי, שלא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים משחרורו ממאסר עבירה על פקודת הסמים המסוכנים מסוג פשע.

אנו גוזרים על המערער 6 חודשי מאסר על תנאי שלא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים משחרורו ממאסר עבירה על פקודת הסמים המסוכנים מסוג עוון.

<#3#>

ניתן והודע היום י"ז כסלו תשע"ב, 13/12/2011 במעמד הנוכחים.